גז"ד למורשע בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות עת תקף מתלונן באגרופים וצינור ברזל

ביום 23.5.12, הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (א') והורשע בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 333+ 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבד הנאשם יחד עם פארוק גנאים (להלן: "המתלונן") במפעל "מרכז הברזל" בסכנין.

ביום 25.1.12, סמוך לשעה 07.15, בהיותם במפעל, פרץ ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן, עקב חשדו של הנאשם כי המתלונן לקח לידיו חפצים השייכים לנאשם. במהלך הויכוח, תקף הנאשם שלא כדין את המתלונן בכך שהכה אותו במכת אגרוף בפניו. עובדים נוספים שנכחו במקום הרחיקו את הנאשם מהמתלונן וזה שב לעבודתו.

כעבור מספר דקות, ניגש הנאשם אל המתלונן כשהוא אוחז בידו צינור עשוי מברזל והכה את המתלונן שלא כדין בראשו, באמצעות צינור הברזל.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן שבר בגולגלתו וקרע בגודל 6 ס"מ בקרקפתו. המתלונן הובהל לבית החולים ונותח לצורך שחזור השבר והטריית הקרקפת. בהמשך, אושפז בבית החולים בין התאריכים 25.1.12-27.1.12. ביום 29.1.12 אושפז המתלונן מחדש בבית החולים בשל החמרה במצבו עקב החבלות הנ"ל.

על-פי הנטען, במעשיו אלה תקף הנאשם שלא כדין את המתלונן וגרם לו חבלה חמורה שלא כדין תוך שימוש בנשק קר.

תסקיר שרות המבחן

מהתסקיר עולה, כי הנאשם, בן 28, הוא הבן הצעיר מבין 7 ילדים, גרוש ומתגורר בבית הוריו. האב פנסיונר והאם עקרת בית. 

לאחר שאחיו נפטר, ובלחץ המשפחה, התחתן הנאשם עם אלמנת אחיו המנוח, אך הנישואים כשלו והם התגרשו לאחר מספר חודשים. לנוכח לחץ המשפחה כי יינשא לאלמנת האח, חש הנאשם כי נשללה ממנו זכות הבחירה בתחום הזוגי-משפחתי והתעוררו אצלו תחושות מתח וכעס כלפי משפחתו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד, לאחר מכן עבד כמכונאי רכב ובין השנים 2005-2007 התגייס ושירת בצה"ל. התנהגותו במהלך השרות הצבאי היתה טובה והערכתו חיובית.

לאחר השירות הצבאי, החל לעבוד במוסך בסכנין (מחוות דעת מעבידו עולה כי הוא תיפקד על הצד הטוב ביותר והוערך מאוד), ובמקביל החל בהכשרה מקצועית בתחום מכונאות הרכב. מאוחר יותר החל לעבוד במפעל כבוחן רכב.

הנאשם קיבל אחריות על ביצוע העבירה והביע חרטה על מעשיו. הנאשם הסביר, כי הויכוח עם המתלונן גלש לאלימות מילולית ולאחר מכן לאלימות פיסית הדדית. לדבריו, אירוע זה אינו מאפיין את אורח חייו ומעולם לא היה מעורב קודם בעבירות אלימות.

גם שרות המבחן התרשם כי מדובר באדם חיובי, ככלל, אשר תיפקד באופן נורמטיבי כל חייו וכיום מודע לחומרת מעשיו ומגויס לבחון שינוי בדרכי חשיבתו והתמודדותו עם מצבי תסכול וחוסר אונים. הנאשם הביע מצידו נכונות להשתלב בהליך טיפולי בנושא האלימות.

לאחר ששקלל את גורמי הסיכון והסיכוי בעניינו הגיע שרות המבחן למסקנה כי רמת הסיכון מן הנאשם היא נמוכה.

כללו של דבר שרות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן לתקופה של כ-18 חודשים, כאשר בתקופת הצו ישולב הנאשם בהליך טיפולי קבוצתי בנושא "אלימות רחוב", תחת פיקוח השרות.

עוד נטען, כי מאסר בפועל בכליאה עשוי להביא להתדרדרות רגשית ותפקודית אצל הנאשם ולכן אם יחליט בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר, מומלץ להורות על ריצויו בעבודות שרות.

הראיות לעונש

מטעם המאשימה הוגשו תעודות רפואיות מבית החולים רמב"ם באשר לפציעות שנגרמו למתלונן (סיכום אשפוז- ט/1 - לא הוברר מתי שוחרר מן האשפוז השני שהחל ביום 29.1.12).

מטעם ההגנה הוגשו המסמכים הבאים: דו"ח רופא/פארמדיק של מד"א אשר הגיע למקום האירוע (ס/1); מכתב של ראש עיריית סכנין בו נטען כי נערכה סולחה בין המשפחות במסגרתה שילם הנאשם פיצוי למתלונן בסך 60,000 ש"ח; תצהיר המתלונן בדבר הסולחה (ס/3, הכולל בקשתו שלא למצות את הדין עם הנאשם אלא להקל עימו).